פסק-דין בתיק ע"א 10431-07-11

השופט ד"ר קובי ורדי:

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת אלמגור) מיום 20/5/11 בת.א 22350/08

הרקע העובדתי, ההליכים והמחלוקות:

1.         תחילת ההליך המשפטי בתביעה כספית ע"ס כ-1.7 מליון ש"ח שהגישה המשיבה כנגד המערערת (להלן: גם "העיריה") (שהיתה בזמנו מועצה מקומית מודיעין עילית ולימים הפכה לעיריה) וכן כנגד נתבעים נוספים: החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: "משכ"ל") שהתביעה נגדה נדחתה בהסכמה וכנגד משרד התשתיות הלאומית (להלן: "משרד התשתיות") שהתביעה נגדו נמחקה בהסכמה.

2.         בכתב התביעה נאמר כי המשיבה (להלן: "החברה") ביצעה לפני הליכי הכינוס והפירוק, פרוייקטים שונים של עבודות תשתית לרשויות מקומיות ביניהן העיריה, וזאת כזכיין של משכ"ל שפרסמה מכרז לביצוע עבודות תשתית והקמת מתקני ביוב במימון משרד התשתיות.

בין השאר ביצעה החברה בעבור משכ"ל והעיריה פרויקט לביצוע קווי הולכה למערכת ביוב ראשית בעיריה (להלן: "הפרויקט"), כשהתשלומים עבור ביצוע הפרויקט שולמו ע"י משרד התשתיות, וזאת על פי חוזה ההתקשרות מיום 2/3/03 (להלן: "החוזה"). להבטחת ביצוע העבודות המציאה החברה ערבויות בנקאיות, ובפרויקט הספציפי סיפקה החברה למשכ"ל ערבות מס' 160160/0043 בסך 917,744 ש"ח (להלן: "הערבות") שניתנה ע"י בנק הפועלים ממנה חולט תחילה סך של 688,308 ש"ח (וזאת בהסכמה בדיון משפטי שנערך בהליך שהתנהל כנגד חילוט הערבות).

החברה שיעבדה את מלוא זכויותיה בפרויקטים השונים לטובת בל"ל בע"מ ובין היתר בפרויקט הנ"ל.

בשנת 2005 נקלעה החברה לקשיים כלכליים, הפכה לחדלת פירעון, נפתח תיק פירוק בעניינה וביום 3/4/05 מונה עו"ד בר הלל לבקשת בנק לאומי לכונס נכסים זמני על נכסי החברה אשר שועבדו לטובתו. ביום 19/5/05 מונה לחברה מפרק זמני וביום 7/7/05 ניתן צו לפירוק החברה והמפרק הזמני מונה למנהל מיוחד.

זמן קצר לאחר מינויו הודיע הכונס כי החברה לא תוכל לסיים את מילוי התחייבויותיה על פי החוזה, ולפיכך הזמינה משכ"ל הצעת מחיר מהקבלנים שמסרו הצעותיהם במכרז שפרסמה בזמנו משכ"ל, וביום 17/1/06 התקשרה העיריה עם הקבלן א.ד אחים אדרי בע"מ (להלן: "אדרי") לצורך השלמת העבודות בפרויקט.

החברה טענה כי העיריה לא שילמה לה את מלוא תמורת עבודתה בפרויקט וכי מתוך הערבות הבנקאית שהפקידה חולט שלא כדין הסך של 688,308 ש"ח, כאשר יתרת הערבות בסך 229,436 ש"ח חולטה ב- 12/09, כך שבסופו של דבר חולטה הערבות כולה שלא כדין, לטענת החברה.

לטענת החברה, עוד לפני תחילת הליכי הכינוס ובהתאם לפגישה ב-13/3/05, היה קיים חוב לחברה בסך 70,000 ש"ח בגין חשבון חלקי שאושר, ומהחשבון החלקי שאושר מיום 9/12/05, עולה כי הגיע לחברה באותה עת סך של 302,080 ש"ח.

ביום 18/3/07 הגיש המהנדס מר מאור גל, שהינו מהנדס שנלקח ע"י כונס הנכסים לשם בדיקת העבודות שבוצעו על ידי החברה, לאחר שסוכם בין כונס הנכסים למשכ"ל כי בסמוך להכנסת קבלן חדש להשלמת העבודה ייבדקו העבודות שבוצעו ע"י החברה, חשבון סופי לתשלום בגין הפרויקט שלפיו על משכ"ל להעביר לחשבון כינוס הנכסים סך של 1,052,014 ש"ח בתוספת מע"מ, חשבון שלא נענה.

לפיכך התבקש ע"י הכונס בתביעת החברה (באישור בית המשפט של הפירוק להגשת התביעה) לחייב  את העיריה בתשלום לקופת הכינוס בסך של כ-1.05 מליון ש"ח וכן להצהיר כי חילוט הערבות הבנקאית נעשה שלא כדין ולכן יש להשיב את הסכום שחולט לחברה ולחילופין לקזזו מכל טענה ו/או תביעה של הנתבעות.

3.         העיריה טענה בכתב ההגנה שהערבות חולטה כדין.

זאת לאחר שהחברה קרסה ב-2005 ונקלעה לחדלות פירעון ומונה לה כונס נכסים לבקשת בנק לאומי, כאשר עצם מינוי הכונס היה הפרה יסודית של החוזה שזיכתה את העיריה בביטולו של החוזה ובהתקשרות עם קבלן אחר להמשך ביצוע העבודות, כאשר הכונס עצמו הודיע כי אינו מסוגל ואינו מעוניין להמשיך בביצוע העבודה.

בנסיבות אלו, ובהתאם לחוזה חילטה העיריה את הערבות הבנקאית שנועדה לצורך זה, והשתמשה בכספיה לתשלום לקבלן אדרי שהשלים את ביצוע העבודות.

בכתב ההגנה של העיריה נאמר כי בעת הפרת החוזה ע"י החברה, יתרת תקציב החוזה שנותרה בידי העיריה עמדה על סך 1,317,907 ש"ח בעוד שעלות השלמת הפרויקט ע"י הקבלן החדש - אדרי, עמדה על סך 2,899,750 ש"ח ולכן נגרם לעיריה נזק ישיר של 1,581,843 ש"ח, שאף חילוט הערבות אינו מגשר על גירעון זה, כאשר על פי הוראת החוזה וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, סכום זה הוא נזק שהעיריה רשאית לנכות או לקזז מכל סכום, ככל שהיה עומד לזכות החברה (ולא עומד לזכותה סכום כלשהו).

בנוסף, על פי הוראות החוזה זכאית העיריה לפיצויים מוסכמים ולשיפוי על הוצאות בסכומים קצובים המגיעים למאות אלפי שקלים רבים.

העיריה טענה כי לא אישרה את החשבון הסופי שהוגש מטעם החברה ולחילופין שסכומי הנזקים וההוצאות שנגרמו לה מהפרת החוזה עולים בהרבה על יתרה זו, כמפורט בסעיף 24 לכתב ההגנה.